היקף העבודה הוא אחד הדברים המרכזיים שחשוב לבדוק לפני שמקבלים הצעת עבודה. מספר השעות משפיע על השכר, על הזכאות לתשלום נוסף ועל היכולת לשלב את העבודה עם החיים האישיים. עם זאת, לא בכל מקום עבודה היום מחולק באותה צורה, ויש הבדלים בין שבוע עבודה של חמישה ימים לשבוע של שישה ימים.
מהו היקף העבודה המקובל בישראל?
התשובה לשאלה כמה שעות זה משרה מלאה מתחילה בתקן השבועי. במרבית מקומות העבודה במגזר הפרטי, שבוע עבודה מלא עומד על 42 שעות. התקן נכנס לתוקף בעקבות צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה במשק.
החוק קובע מסגרת כללית, אך הסכמים קיבוציים, חוזים אישיים והסדרים ענפיים יכולים לקבוע שבוע עבודה קצר יותר. לכן ייתכן שעובד ייחשב כמי שמועסק בהיקף מלא גם אם הוא עובד פחות מ-42 שעות בשבוע. לפי משרד העבודה, שעות שמעבר לתקן היומי או השבועי עשויות להיחשב לשעות נוספות בהתאם לצורת ההעסקה.
משרה מלאה אינה נקבעת רק לפי השעות שבהן העובד נמצא במקום העבודה. חשוב לבדוק גם אם ההפסקות נכללות בזמן העבודה, כמה ימים עובדים בכל שבוע והאם קיימים ימים קצרים. במקומות עבודה מסוימים עובדים יותר שעות בימים ראשון עד רביעי ופחות ביום חמישי או שישי.
הביטוי משרה מלאה שעות מתייחס למעשה לתקן שקובע מקום העבודה בהתאם לחוק ולהסכמים החלים עליו. לא מספיק להסתכל על שעת ההגעה ושעת היציאה. יש לבדוק כמה שעות עבודה בפועל נצברות בכל יום ובכל שבוע.
איך מחלקים את השעות לאורך השבוע והחודש?
במקום עבודה שפועל חמישה ימים בשבוע, 42 השעות מחולקות בדרך כלל בין חמשת ימי העבודה. החלוקה אינה חייבת להיות שווה. המעסיק יכול לקבוע ימים ארוכים יותר לצד יום אחד קצר, כל עוד הוא עומד בהוראות החוק ובהסדרים החלים במקום העבודה.
כאשר בודקים שעות עבודה בשבוע, חשוב להבחין בין שעות רגילות לבין שעות נוספות. עובד יכול שלא להשלים את התקן השבועי ועדיין להיות זכאי לתשלום נוסף עבור יום שבו עבד מעבר למכסה היומית. לכן חישוב השעות אינו נעשה תמיד רק בסוף החודש.
גם מספר שעות עבודה שבועיות יכול להשתנות בין עובדים באותו ארגון. עובד במשרה חלקית, עובד במשמרות ועובד בהסכם אישי עשויים לעבוד בהיקף שונה. החוזה צריך לציין את היקף המשרה ואת ימי העבודה, כך שהעובד יוכל לדעת מה נדרש ממנו.
תקן של 42 שעות בשבוע שווה בדרך כלל ל-182 שעות חודשיות לצורך חישוב ערך השעה. עם זאת, מספר שעות עבודה בחודש בפועל אינו זהה בכל חודש. הוא מושפע ממספר ימי העבודה, מחגים, מחופשות ומהיעדרויות.
לכן אין צורך לצפות שבכל תלוש יופיע בדיוק אותו מספר שעות. אצל עובדים המקבלים שכר חודשי קבוע, 182 השעות משמשות בעיקר כבסיס לחישובים שונים. אצל עובד שעתי, השכר נקבע בדרך כלל לפי מספר השעות שביצע בפועל.
המונח שעות משרה מלאה מתאר את היקף העבודה שנחשב למלא במקום העבודה. אם בחברה נקבע שבוע של 40 שעות במסגרת הסכם מיטיב, עובד שמשלים אותן יכול להיחשב עובד במשרה מלאה גם אם התקן הכללי במשק גבוה יותר.
מה כדאי לבדוק לפני שמתחילים לעבוד?
לפני חתימה על חוזה עבודה חשוב לבדוק מהו היקף המשרה, כמה ימים עובדים בשבוע ומהן שעות ההתחלה והסיום. כדאי לברר אם ההפסקה נחשבת לחלק מזמן העבודה ומה קורה כאשר נשארים מעבר לשעה הרגילה.
מומלץ לבדוק בחוזה את הנושאים הבאים:
- מספר שעות העבודה ביום ובשבוע.
- מספר ימי העבודה.
- אורך ההפסקה והאם היא משולמת.
- אופן הדיווח על נוכחות.
- התנאים לתשלום עבור שעות נוספות.
- אפשרות לעבודה מהבית או בשעות גמישות.
חשוב להשוות בין מה שנכתב בחוזה לבין תלוש השכר ודוח הנוכחות. אם קיימים פערים קבועים, כדאי לפנות למנהל או למחלקת משאבי אנוש ולבקש הסבר. רישום מסודר של שעות ההגעה והיציאה יכול לסייע לעובד לעקוב אחר היקף העבודה שלו.
גם כאשר השכר מוצג כמשכורת חודשית כוללת, יש משמעות למספר השעות שהעובד נדרש לבצע. עבודה קבועה מעבר למסגרת הרגילה אינה אמורה להפוך לחלק בלתי מוגבל מהתפקיד. אם החוזה כולל רכיב גלובלי עבור שעות נוספות, כדאי לבדוק מה הוא כולל וכמה שעות הוא אמור לכסות.
בענפים מסוימים קיימים כללים או הסכמים מיוחדים. עובדי משמרות, עובדים במגזר הציבורי ועובדים בתפקידים מסוימים עשויים להיות כפופים להסדר שונה. משום כך, הנתון של 42 שעות בשבוע הוא נקודת מוצא חשובה, אך יש לבדוק גם את התנאים הספציפיים של מקום העבודה.
הבנת היקף המשרה מראש מאפשרת להשוות נכון בין הצעות עבודה. שתי הצעות עם שכר דומה עשויות להיות שונות מאוד אם באחת מהן עובדים פחות שעות או מקבלים תנאים טובים יותר עבור עבודה נוספת. בדיקה פשוטה של החוזה ושל חלוקת השעות יכולה למנוע הפתעות לאחר תחילת העבודה.
המידע במאמר הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
